donate button
youtube
twitter
facebook

פסולת אלקטרונית - יש חוק, אין אכיפה

פסולת אלקטרונית - יש חוק, אין אכיפה (הגדל)

בישראל מיוצרים מדי שנה 130,000 טונות של פסולת חשמלית ואלקטרונית - והכמות הזאת הולכת ועולה בכל שנה ושנה. פסולת זו המכילה רכיבים רעילים, מייצרת בעיות סביבתיות ומסוכנת לבריאות. בשל הערך הכלכלי הגבוה של רכיביה, יש לה ביקוש רב והיא מטופלת לרוב באופן לא חוקי, מסוכן ולא סביבתי כדי למקסם את הרווחים ממנה.

 

בשנת 2012 נחקק חוק לטיפול סביבתי בפסולת אלקטרונית ובסוללות, שהעמיד כיעד מיחזור של חצי מהפסולת האלקטרונית עד שנת 2012. עם זאת, למרות שמדובר בחוק ממשלתי שקידם המשרד להגנת הסביבה, ההשפעה של החוק הזה על הסביבה - זניחה. הסיבה לכך היא חוסר באכיפה, חוסר בתקנים, אי שקיפות של נתוני המיחזור ומודעות נמוכה אצל הציבור. רק רשויות בודדות, מתוך כ-250 רשויות מקומיות בישראל, מיישמות את החוק ומתקשרות עם תאגידי המיחזור.

על פי ההערכות, רק כרבע מהפסולת האלקטרונית מגיעה למפעלי המיחזור הרשמיים. ומה קורה עם שאר הפסולת? חצי ממנה מגיעה אל שטחי הרשות הפלסטינית, שם היא מפורקת ולעתים גם נשרפת כדי לחשוף את המתכות היקרות שבה. פירוק לא מבוקר כזה עלול לגרום לכך שהרכיבים השונים יזהמו את הקרקע, יחלחלו למי התהום, יישטפו לנחלים ואף להשתחרר כגזים רעילים לאוויר.

 

פסולת אלקטרונית בדרום הר חברון 

 ההשפעה הבריאותית של אותם רכיבים מזוהמים היא רבה: כאבי ראש, בחילות בעיות נשימה, בעיות נוירולוגיות, הפרעות התפתחות וגדילה, סרטן ועוד.

 כיצד ניתן לשפר את המצב?

1.      יש להגדיר בחוק מיהו ממחזר ומהו מיחזור נקי

2.      יש להגביר את האכיפה על חברות ועל רשויות מקומיות

3.      יש ליצור מנגנון לשיתוף פעולה סביבתי בין הרשות הפלסטינית לישראל

4.      יש לפרסם נתונים ולהנגיש את המידע לציבור

 

לקריאת סקירה וניתוח משפטי של שוק הפסולת החשמלית והאלקטרונית, וקשרי הגומלין בין השוק הפורמלי והבלתי-פורמלי (יולי 2017):

  גרסה עברית
  גרסה אנגלית

כתבות נוספות

עבור לתוכן העמוד