שמים סוף לתשלום בחוף
donate button
youtube
twitter
facebook

בדרך למיליארד קוב של מים מותפלים, לא שוכחים את מי התהום

שיקום קידוחי מי תהום שזוהמו במהלך השנים יכול לסייע בניצול נכון של מאגרי המים בישראל ולהוסיף למערכת האספקה כמות השווה לכושר ייצור של מתקן התפלה גדול. עד עתה לא נעשה די כדי לממש פוטנציאל לא מנוצל זה
בדרך למיליארד קוב של מים מותפלים, לא שוכחים את מי התהום

שמירה על מי התהום כמקור מרכזי למי שתייה הינה יעד אסטרטגי רב חשיבות. מי התהום מאפשרים גיוון מרבי של מקורות מי שתייה וגמישות תפעולית לרשת אספקת המים. כמו כן, לאספקת מים ממקורות טבעיים יתרונות סביבתיים, כלכליים ובריאותיים על פני אספקה ממתקני התפלה. למרות חשיבותם, מי התהום חשופים למאות מוקדי זיהום, שפוגעים באיכות המים ומסכנים את המשך ההפקה ממקור מים חשוב זה. על הממשלה לשים דגש על פעולות לשיקום מי תהום מזוהמים וטיוב של מי בארות, על מנת לשמור על חלקו של  מקור מים חיוני זה במשק המים בישראל לטווח הארוך ולמען הדורות הבאים.


מקורות המים והשפעת הזיהום עליהם

בישראל נצרכים מדי שנה כ 2,200 מיליון מטרים מעוקבים (מלמ“ק) של מים לשימוש ביתי, תעשייתי, חקלאי, וכן, גם משהו קטן לטבע (כ 30 מלמ“ק). מספר זה כולל מים באיכויות שונות - שפירים, מליחים ומלוחים, וקולחין (שפכים מטוהרים). כמחצית מכלל המים שנצרכים בישראל הם, למעשה, מים “מיוצרים“- מי-ים מותפלים וקולחין. ייצור המים המותפלים, שגדל מדי שנה, עומד כיום על מעל 600 מלמ“ק בשנה. היקף השימוש במי קולחין, שנמצא גם הוא בעלייה, עומד על סביב 520 מלמ“ק. במצב הנוכחי, בו אנחנו “מייצרים“ כמויות אדירות של מים במפעלי ההתפלה ובמתקני הטיפול בשפכים, קל לשכוח שמי התהום הם עדיין מקור המים הגדול ביותר בישראל. בשנת 2016, ההפקה מהם, שמבוצעת באמצעות כ 1000 קידוחים פעילים, הגיעה ל-860 מלמ“ק, שווה ערך לסך הצריכה הביתית והתעשייתית. אז איך הגענו למצב שבו הזיהום במי התהום התפשט לממדים עצומים והביא לסגירתם של מאות קידוחי הפקה? כחמישית מכלי ההפקה, מהקידוחים, שבאמצעותם שואבים את מי תהום בישראל, סגורים כיום בגלל זיהום. איכות המים ב 150 קידוחים ירודה והשימוש בהם מתאפשר למטרות שאינן לשתייה בלבד.

 


דשנים, דלקים, ממיסים תעשיתיים, חומרי נפץ והדברה

כאשר בקידוח להפקת מים (באר) נמדדים מזהמים ברמות גבוהות מהתקן למי שתיה, כפי שמוגדר בתקנות בריאות העם, הקידוח נסגר ולא ניתן להפיק ממנו מי שתיה. עד היום נסגרו כ-500 קידוחי הפקה, כאשר הגורם הגדול ביותר לסגירה הוא ריכוז גבוה של ניטרטים (חנקות) שמקורם, בעיקר, בעודפי דשנים שמחלחלים למי התהום. גורמי זיהום נוספים הם כלורידים (מלחים), מזהמים שמקורם בפעילות תעשייתית, כמו ממסים המשמשים בתהליכי עיבוד מתכות, מרכיבי דלקים, חומרי הדברה, חומרי נפץ ומתכות. באקוויפר החוף, ברבע מתאי הדיווח לפיהם מחלקת רשות המים את האקוויפר, ריכוז הניטרטים הממוצע הוא מעל התקן המרבי המותר למי שתייה. הריכוז המרבי המותר לניטרטים בישראל הוא 70 מיליגרם לליטר (מג“ל), זאת בשעה שבאירופה ובארצות הברית הוא 45 מג“ל. בשמינית מתאי הדיווח ריכוז הניטרטים הממוצע הוא בין 45 ל-70 מג“ל, ולכך יש להוסיף את המגמה הברורה של עלייה בריכוז הניטרטים בכלל האקוויפר. יש לצפות כי קידוחים נוספים יסגרו בשנים הקרובות כתוצאה ממגמה זו.

 


זיהום שמקורו בפעילות תעשייתית הוא הגורם השלישי השכיח ביותר לסגירה של קידוח (הגורם השני הוא ריכוז המלחים במים שיכול לעלות כתוצאה משאיבת יתר). המזהמים התעשייתיים הנפוצים ביותר הם טריכלורואתילן המשמש בתעשיית המתכות, וטטראכלורואתילן שמשמש, בין השאר, להסרת כתמים קשים במכבסות ניקוי יבש. פרכלורט, כימיקל ששימש לייצור של דלק טילים, נמצא בקידוחים להפקת מי תהום בקרבה למפעלי התעשיות הצבאיות הגדולות בישראל, כמו תע“ש רמת השרון ותע“ש גבעון. מתכות כמו כרום, קדמיום וסלניום נמדדו בקידוחים במספר אזורי תעשייה, וחומרי הדברה נמצאו, בין היתר, בקידוחים הסמוכים למפעל אגן כימיקלים. משנת 1998 ועד 2016 נפסלו 44 קידוחים להפקת מי שתיה לאחר שנתגלו בהם מזהמים שמקורם בפעילות תעשייתית.

 


הפתרון - הפעלה מחדש במסגרת “טיוב“

במקרים מסוימים ניתן אישור לחדש את ההפקה, במגבלות מסוימות, מקידוח שבמימיו קיים זיהום. לרוב, חידוש ההפקה מקידוחים הסובלים מזיהום של חנקות או מלחים, מאושר תוך הסבת הקידוח לאספקת מים להשקיה חקלאי ובמקום מי שתייה, כפי שסיפק בעבר. במקרים אחרים, ניתן למהול את המים עם מקור אחר, כך שריכוז המזהמים בתמהיל נמוך מהתקן למי שתיה. אפשרות נוספת היא להפעיל מחדש את הקידוח ולטפל במים באמצעות מתקן טיפול, מה שאמור להביא את איכותם לרמת מי שתיה. שלושת המסלולים הללו כלולים במסגרת מה שזכה לכינוי הפקה “מוכרת לטיוב“- והם מאושרים על ידי רשות המים ומשרד הבריאות.

  

בשנת 2016 ההפקה במסגרת “הכרה כטיוב“ הסתכמה ב 77 מלמ“ק. אך נתון זה מטעה, שכן טיוב בפועל של המים על ידי מתקן טיפול, שבאמצעותו מורחקים המזהמים מהמים, בוצע ברבע מהקידוחים שההפקה מהם מוכרת כטיוב בלבד, והסתכם ב 22 מלמ“ק. 4 מלמ“ק נוספים עברו דרך צומת מיהול, והיתר - כ-50 מלמ“ק - שימשו, בלי שעברו כל טיפול, להשקיה ולגינון. לכאורה, בהנחה שקיימת האפשרות להחליף את מי ההשקיה בקולחים, ניתן לטפל באותם 50 מלמ“ק ולספק אותם כמי שתיה לתושבים. הבאת אותם 50 מלמ“ק לאיכות מי שתייה עשויה להיות זולה יותר לעומת התפלת מי-ים. בנוסף, מהלך כזה יכול להגביר את הגמישות התפעולית של אספקת המים ולהביא לגיוון של מקורות מי השתייה.


כאשר מדובר בזיהום בחומרים תעשייתיים, כדי לקבל אישור לחדש את ההפקה מהקידוח נדרש המפיק לטייב את המים על ידי מתקן טיפול. סינון המים באמצעות פחם פעיל הוא דרך מקובלת ונפוצה להרחיק את הזיהום מהמים. המזהמים נספחים לפחם, והתוצר שמתקבל הוא מים נקיים ברמה של מי שתיה.

 


פוטנציאל שווה ערך למתקן התפלה גדול

כ-500 קידוחים נסגרו לאורך השנים עקב זיהום, ויש לראות בחלקם פוטנציאל עתידי למי שתייה, לאחר טיפול במימיהם להרחקת הזיהום. יש לציין כי בחלק מהמקרים אין זה באינטרס של משק המים להחזיר את כל הקידוחים הסגורים להפקה מלאה. חלק מהקידוחים הסגורים שמושבתים שנים רבות, הינם ישנים ואינם ראויים להפעלה מחודשת לאספקת מי שתייה. במקרים אחרים, בנוסף לכך שאיכות המים שמופקים מהקידוח אינה טובה, ההפקה מאותו אזור כבר ממצה את יעדי ההפקה שנקבעו על ידי רשות המים, כך שתוספת השאיבה מקידוחים אלו עלולה לפגוע באיכות מי התהום באזור. עבור חלק הקידוחים הסגורים, כתוצאה מהתרחבותם של ישובים או תשתיות, לא קיים רדיוס מגן פנוי ממפגעים פוטנציאליים כפי שמתחייב בחוק, מה שלא מאפשר את הפעלתם המחודשת ללא ביצוע התאמות נרחבות. ולמרות זאת, ישנם קידוחי הפקה רבים שניתן להפעיל מחדש על ידי הוספה של מתקן טיפול.


עבור קידוחים ישנים אשר המבנה וכלי ההפקה שלהם מיושנים ולא מותאמים לסטנדרטים הדרושים היום, ניתן לשמור על פוטנציאל ההפקה באותו אזור על ידי קדיחת באר חדשה באותה “חצר קידוח“, בסמוך לבאר הישנה. באר חדשה אשר נבנית על פי סטנדרטים עכשוויים, לרבות אמצעי המיגון הנדרשים בתקנות הקידוחים תהיה מוגנת יותר מפני חדירת זיהומים מהסביבה הקרובה ותאפשר אספקת מים אמינה יותר. במקרים בהם קיימת בניה או תשתיות בעלות פוטנציאל זיהום ברדיוס המגן של קידוח, ניתן להקטין את הסיכון על ידי הוספת אמצעי ניטור והתראה, או על ידי הוספת מתקני טיפול אשר יבטיחו את מניעת זיהום מקור המים.


תופעה נוספת אשר גורמת לאובדן השימוש של כלי הפקה וניצול מי התהום לאספקת מי שתייה הינה קידוחים בבעלות פרטית (לא מקורות) אשר הבעלים שלהם אינו מעונין להפעיל מחדש את הקידוח הסגור. חידוש הפעילות כרוך בהגשת בקשה לוועדת טיוב בארות ברשות המים. על אף קיומם של תמריצים המיועדים לעודד הגשת בקשות לטיוב, לא כל בעלי הבארות מעוניינים בכך. במקרים אלה, לרשות המים, בהתאם לחקיקה שקיימת היום, אין שום יכולת להפקיע את הקידוח מבעליו, ובכך כושר הפקה משמעותי אובד.

 

בסקר הפקת מים האחרון שפורסם על ידי רשות המים, צוין כי ההפרש בין ההקצאה להפקה באגן החוף היה 40 מלמ“ק. באגנים הכרמל, הגליל המערבי וירקון תנינים ההפרש בין ההקצאה להפקה מסתכם ב 20 מלמ“ק. כלומר, ההפקה באגנים המרכזיים בישראל אינה ממוצה עד תום והפער בין ההקצאה, שמשקפת את המילוי החוזר של האקוויפר או את ההפקה הבת-קיימא ממנו, לבין ההפקה הינו כ 60 מלמ“ק. ההסבר לפער, כפי שמצוין בסקר, נובע “ממחסור בכלי הפקה, במיוחד במקומות שקיים פוטנציאל לשאיבת המים“. פוטנציאל ההפקה ממי התהום שאינו ממומש הינו שווה ערך לתפוקת העבר מהקידוחים הסגורים היום, קרי 60 מלמ“ק. מדובר בנתון חלקי, שכן עבור חלק מהקידוחים לא אותרו נתונים אודות תפוקת העבר. על מנת לאמוד את פוטנציאל הפקת המים הריאלי מאותם קידוחים סגורים, סווגו הקידוחים ל-3 רמות של פוטנציאל הפקה, על פי הקריטריונים של גיל הקידוח וקרבתו לשטח העירוני. נמצא כי כ 50 קידוחים הינם בעלי פוטנציאל גבוה לחידוש ההפקה. מאותם קידוחים, אשר גילם נמוך מ-60 שנה והם אינם ממוקמים בשטח עירוני, פוטנציאל ההפקה, שמבוסס על תפוקת העבר, הוא כ 15 מלמ“ק. כמות דומה ניתן יהיה להפיק על ידי חידוש ההפקה מ כ 90 קידוחים סגורים שגילם מעל ל 60 ואינם ממוקמים שטחים עירוניים. 100 קידוחים נוספים נמצאים בסמיכות או בתוך שטח עירוני, ולכן, ייתכן וידרשו התאמות נוספות כדי לאפשר הפקה של 25 מלמ“ק נוספים מהם.

 

לסיכום, קיים פוטנציאל להוסיף כ-80-110 מלמ“ק של מי תהום לשימוש כמי שתיה, סדר גודל של מתקן התפלה שלם. טיפול בזיהום במי התהום, ושמירה של האקוויפרים ועל כלי ההפקה במצב שמאפשר הפקה משמעותית מהווים אינטרס ציבור מובהק, בעל יתרונות כלכליים, סביבתיים, בריאותיים, ביטחוניים ואסטרטגיים. בימים אלו, אדם טבע ודין מקדמת מדיניות ורגולציה להשגת מטרה זו אשר במרכזה הקריאה לשקם את מי התהום המזוהמים ולקדם טיפול והפעלה מחדש של קידוחי הפקה סגורים.

 

 

----

המאמר נכתב על ידי אסף בן-נריה ושרית כספי-אורון ופורסם בכתב העת "הנדסת מים"


כתבות נוספות

כולנו חברים- להצטרפות
svivatinew
דפי מידע (גוונים תכלת וכתום)
עבור לתוכן העמוד